• זיו קריסטל - פוסטה

הממשלה תאשר: ריבית הפיגורים בתיקי הוצאה לפועל תפחת ב-60 אחוז

הצעה לתיקון חוק ההוצאה לפועל תובא לאישור בשבוע הקרוב. מנגנון הריבית בתיקים יופרד מחוב הפיגורים, שיפחת על מנת למנוע ניפוח החובות. יואב שיינר: "בשורה כלכלית-חברתית"

שר המשפטים גדעון סער יביא ביום ראשון הקרוב לוועדת שרים לחקיקה תיקון היסטורי לריביות של חייבים בהוצאה לפועל – הפחתה של כ-60 עד 70 אחוז בשיעור התשלום שחייב יצטרך לשלם בגין איחור בתשלום החוב, אם יתמיד בפריסת התשלומים שנקבעה לו.

ועדת שרים לחקיקה צפויה לאשר שתי הצעות חוק ממשלתיות: הצעת לתיקון חוק פסיקת ריבית והצמדה, ותיקון משלים בחוק ההוצאה לפועל. "לחוק המוצע השפעה דרמטית על המציאות הכלכלית של אנשים רבים שבמקום להחזיר את החוב עצמו, עוסקים בהחזרת הריביות ובכך מאבדים שליטה על חובותיהם", אומר סער, "המהלך צפוי להשפיע על חלק גדול מאוד בציבור: למשל חייבים בהוצאה לפועל שתיקיהם נפתחו בגין פסקי דין, חוזי שכירות, חוזים צרכניים, וצ'קים חוזרים, וחייבים רבים שהם צדדים לחוזים פרטיים".


על פי ההערכה שהציג משרד המשפטים, צמצום ריבית הפיגורים יבוא לידי ביטוי כך: בגרף המצורף, ניתן לראות התפתחות חוב על פני עשר שנים, וההבדל בין המצב הקיים למצב שיהיה בגמר החקיקה. כך, אם יש חייב שיש לו חוב של 10,000 שקל, לפי המצב הקיים, החוב שלו יתפח לכ-15 אלף שקל בחלוף חמש שנים ולכ-23 אלף שקל בחלוף עשר שנים.

לפי המוצע בטיוטות החוק, שינוי אופן חישוב דמי הפיגורים וביטול מנגנון ה"ריבית דריבית" על רכיב הפיגורים, יפחיתו את קצב תפיחת החוב כך שבחלוף חמש שנים יעמוד החוב על 13 אלף שקל, ולאחר עשר שנים על כ-16 אלף שקל. ואולם, אם החייב יתמיד בתשלום החוב לפי התשלומים שנקבעו לו, יגדל החוב לכ-11,500 שקל בחלוף חמש שנים ולכ-12,500 שקל בחלוף עשר שנים. כלומר, התוספת לחוב בגין ריבית ופיגורים עבור חייב שמתמיד בתשלומים תפחת כאמור ב-60 עד 70 אחוז.

כיום, מנגנוני חישוב הריביות לחייבי הוצאה לפועל הם מיושנים, ואינם תואמים את תנאי השוק אשר השתנו מאוד ממועד עדכונם לפני 19 שנים. בשל העדר עדכון, ומשום שהסוגיה לא נבחנה שנים רבות, ריבית הפיגורים השנתית הכוללת כיום עומדת על שיעור גבוה מאוד של 7.5 אחוז. ריבית פיגורים כזו גורמת לחוב לתפוח באופן דרמטי, ובכך היא מייאשת את החייבים ולא מתמרצת אותם לשלם. גם כשהחייבים מנסים לשלם את החוב בתשלומים, ריבית הפיגורים ממשיכה להצטבר, ובכך משאירה את החייב חסר סיכוי מול החוב.


במהלך שלוש השנים האחרונות פעל צוות מקצועי בין משרדי בראשות סגן החשב הכללי, גיל כהן, ובהובלת משרד המשפטים והמשנה ליועץ המשפטי לממשלה מאיר לוין, והשתתפו בו נציגי משרד האוצר, משרד המשפטים-ייעוץ וחקיקה, רשות האכיפה והגבייה, הסיוע המשפטי ובנק ישראל. הצוות גיבש המלצות לתיקון חוק פסיקת ריבית והצמדה. הצוות המליץ לשנות לחלוטין את התפיסה ביחס לריביות של חייבי הוצאה לפועל, לשנות את שיעורי ריבית הבסיס ותוספת הפיגורים, כך שהמנגנון יהפוך עדכני, אפקטיבי והוגן יותר.

ריביות מסוג אחר

המהלך שיאושר כאמור ביום ראשון על ידי הממשלה ואחר כך יובא לאישור הכנסת, כולל את הצעדים הבאים:

– הפרדה בין מנגנון הריבית לבין דמי הפיגורים: תוספת הפיגורים נועדה במקור לתמרץ את החייבים לשלם את חובותיהם. המטרה שלה היא להשפיע על ההתנהגות של החייבים ולהניע אותם לשלם את החוב. זאת בניגוד לתכלית ה"פיצויית" של ריבית הבסיס אשר מפצה את הזוכה (הנושה) על הנזק הכלכלי שנגרם לו בשל האיחור בתשלום הכסף המגיע לו. על אף שהריבית ותוספת הפיגורים, נועדו למטרות שונות לגמרי, היום שתיהן משולבות יחד במנגנון אחד שנקרא "ריבית פיגורים". שילוב זה אינו מתאים ולכן אינו משיג את מטרותיו. לכן, מוצע לראשונה לפצל את הריבית ודמי הפיגורים לשני מנגנונים נפרדים. בדרך זו, ניתן יהיה להשתמש בדמי הפיגורים על מנת לתת תמריץ משמעותי לחייבים ולהימנע מהטלתם כאשר אין הצדקה לכך.


– הפחתת דמי הפיגורים לחייבים שמשלמים את חובם: כיום, חייבים שמשלמים את חובם בצווי תשלומים ממשיכים לשלם את מלוא ריבית הפיגורים, ולכן נמצאים במרדף שאינו נגמר להקטנת חובם. מצב זה משאיר חייבים שנים רבות בהוצאה לפועל, במקום לסייע להם לסיים את תשלום החוב. מכיוון שדמי הפיגורים הם בעלי תכלית תמריצית, מוצע לקבוע בהצעת החוק שמי שישלם את חובו לפי צו התשלומים שנקבע לו, לא יוטלו עליו דמי פיגורים כלל. מדובר בשינוי תפיסה מהותי. המשמעות היא הפחתה דרמטית בשיעור התשלום שחייב יצטרך לשלם בגין איחור בתשלום החוב, אם יתמיד לאחר מכן בתשלום חובותיו.

לפי משרד המשפטים, הקטנת החובות תאפשר לחייבים לשלם את מלוא חובם בפרק זמן סביר, ותאפשר לנושים לקבל את הכסף המגיע להם תוך פרק זמן סביר. בנוסף, קובעת טיוטת החוק שהליך ביטול דמי הפיגורים לחייב שמשלם יהיה אוטומטי.

– הרחבת שיקול הדעת של רשמי ההוצאה לפועל להפחית את דמי הפיגורים: לאור התפיסה של דמי הפיגורים כתמריץ לתשלום החוב, מוצע להרחיב את סמכותם של רשמי ההוצאה לפועל להפחית את דמי הפיגורים בהתאם לשיקול דעתם. כך למשל, אם רשם סבור כי לא היתה הצדקה להטיל את דמי הפיגורים בתקופת זמן מסוימת, או שהפחתת דמי הפיגורים יכולה לסייע בתשלום החוב וסגירת התיק.

– על מנת שדמי הפיגורים יניעו חייבים לשלם את חובותיהם, מבלי שאלו "ינפחו" את כלל החוב, דמי הפיגורים ייזקפו לחוב אחת לשלושה חודשים (ולא באופן יומי), במטרה לייצר לחייב נקודת זמן ברורה לתשלום בטרם יגיע המועד שבו יתווספו דמי הפיגורים לחוב. שיעור דמי הפיגורים ייקבע באופן יחסי לריבית הבסיס, כך שהזיקה לריבית הבסיס תשמר על פני הזמן. לבסוף, מכיוון שהמנגנון החדש הינו מנגנון לתמרוץ החייב לשלם – דמי הפיגורים לא ייצברו בשיטה של "ריבית דריבית" כפי שנהוג היום. מהלך זה יפחית את תפיחת החובות.

– שינוי המנגנון לחישוב ריבית הבסיס על חובות שהחוק חל עליהם: ריבית הבסיס נועדה לפצות נושים על העיכוב בקבלת התשלום המגיע להם. לצורך הגשמת תכלית זו, ההחלטה היא לקבוע מנגנון ריבית שמשקף את שווי הפיצוי המגיע לנושה על חיסרון הכיס אשר נגרם לו ועל דרכו לגייס הון חלופי. לדברי סער, "החוק מאוזן ומבטיח כי הזוכים יקבלו פיצוי הולם על הנזק שנגרם להם בשל עיכוב בתשלום, לצד יצירת תמריצים אפקטיביים אשר ישמשו כגורם מניע לתשלום החובות ולא יהפכו לחסם לתשלום. לשיעורי הריביות יש חשיבות כלכלית וחברתית, והשפעה על מצבם של החייבים, על התמריצים שלהם לשלם את חובותיהם כמו גם על סיכוייהם להצליח לעשות זאת. יש להן כמובן השפעה משמעותית גם על הנושים ועל סיכוייהם לקבל את כספם בתוספת הפיצוי הראוי".


בין חוב מסופק לחוב אבוד

יואב שיינר, בעלי חברת י.ש.ש המתמחה במחיקת חובות וליווי חייבים בהסדרים עם הבנקים, מברך את שר המשפטים: "צריך להוריד את הכובע בפניו, על הכרת המציאות של החלשים בחברה. הוא היה צריך להתגבר על התנגדויות רבות של גורמי ההון שלטון, טייקוני הבנקים, ומשרדי עורכי דין הגדולים של הגבייה מצד הנושים, להם היה אינטרס לשמר את המצב הקיים".

כמי שמכיר את תחום הסדרי ומחיקת החובות מהשטח, ומנהל משא ומתן מול הבנקים ובאי כוחם ביחס למאות תיקים בשנה, אומר שיינר כי על הבנק קיים אמצעי לחץ להתגמש, היוצר הזדמנות להסדר כאשר "חוב מסופק" הופך ל"חוב אבוד".

חוב מסופק, מסביר שיינר, זהו חוב הלוואה שנרשמת בספרי הבנק ככזה שקיים ספק לגבי גבייתו. חוב אבוד, לעומת זאת, מהווה הכרה של הבנק בהפסד, בהלוואה שלא ניתן לגבות לאחר שנקט באמצעי גבייה שונים.

לפני שהבנק יבקש להכיר בחוב אבוד כהוצאה לצרכי מס, הוא נכון יותר להסדר גמיש הכולל מחיקת חלק משמעותי מהחוב, וזו המיומנות של חברה העוסקת בעריכת משאים ומתנים עם הבנקים בעניין גביית חובות ומחיקתם.


כתבה מתוך אתר פוסטה

31 views0 comments